"וזאת התרומה אשר תקחו... זהב כסף ונחושת ותכלת וארגמן ותולעת שני..." {שמות כ"ה, ג'-ד'}
"זהב כסף ונחושת" - "המשכן נבנה מכל הטוב שנתברר מכל אחד מישראל. שזהו בחינת: 'זהב כסף ונחושת ותכלת וארגמן...' שהביא כל אחד ואחד, כפי הנקודה הטובה שלו. כי זהב וכסף ונחושת וכו' הם בחינת הגוונין עילאין {צבעים עליונים, כמובא בזוהר הקדוש}, שהם בחינת הטוב שיש בכל אחד מישראל, שזהו בחינת "ישראל אשר בך אתפאר" {ישעיה מ"ט, ג'}, שהם כלולים מגוונין סגיאין, היינו, הנקודות הטובות שיש בכל אחד מישראל". {לקוטי הלכות, תרומה}

כל אחד מעם ישראל מיוחד
בתרומת המשכן היה שילוב של רוחניות וגשמיות. התרומה הגשמית היתה תרומת כסף, זהב ונחושת, שנידב כל אחד ואחד. והתרומה הרוחנית אלו הם הנקודות הטובות, שאסף משה מעם ישראל. שלכל אחד יש משהו מיוחד שאין בחבירו, שזה בבחינת כסף והאחר בבחינת זהב וכו'. כמו שכתוב בפסוק בתחילת הפרשה: "ויקחו לי תרומה מאת כל איש... תקחו את תרומתי" {שמות כ"ה, ב'}. לכל אחד בעם ישראל יש נקודה טובה המיוחדת אך ורק לו ואין אותה בכל אחד אחר. כפי שכל אחד שונה מחבירו במראהו ובאופיו. תמיד יש מה לשבח אדם, כי בכל אחד יש משהו, שרק הוא מיוחד בו. כמו, לדוגמא, אדם שהוא בעל לב טוב. לכאורה יש עוד כמוהו. אבל אם נתבונן לעומק, נראה שיש לו לב רחב ומיוחד שאין לחבריו. או, לדוגמא, אשה שמקפידה על צניעות. לכאורה יש עוד נשים כמוה. אלא שבמבט מעמיק יותר נראה, שיש בה צניעות פנימית שאין לאחרת.
ואפילו הפחות שבעם ישראל אפשר למצוא בו נקודה טובה, שאין לאדם אחר. לכאורה, הפשוטים שבעם ישראל, אלו שנראה שרחוקים ממצוות ומגושמים, במבט עין לא נראה שיש בהם נקודה טובה. עליהם דוקא נלמד מכאן, שגם בהם יש טוב.

שלימות המשכן
כך נבנה המשכן, מכל הטוב שנתחבר מכל אחד ואחד, מהפחותים ועד המעולים. כי כדי לבנות משכן שלם ויציב, צריך את כל הסוגים ואת כל הדרגות, שהם בבחינת גוונין עילאין. זהב, כסף ונחושת – הן מתכות משובחות, המסמלות את המשובחים שבעם ישראל, אלו שקל לראות בהם את הנקודות הטובות. לעומת זאת, תכלת וארגמן ושש – הם חומרים פשוטים כמו צמר ופשתן, המסמלים את פשוטי העם. בשביל שלימות המשכן, צריך את כולם כאחד.
"וה' יתברך מתפאר בהם. וזה בבחינת הגוונין שהיו בבית המקדש והמשכן, בבחינת זהב וכסף וכו', שהביא כל אחד מנדבת לבו הטוב. כי שם כלולים כל הנקודות הטובות, שהם בבחינת גוונין עילאין, שיש בכל אחד מישראל. ועל כן, אחר מעשה העגל, שאז הוצרך משה לחפש ולמצוא נקודות טובות שיש בכל אחד מישראל, על כן דוקא נצטוו על מלאכת המשכן. כי המשכן נבנה מזה, מהנקודות הטובות הנ"ל. וזהו: "שחורה אני" {שיר השירים א', ה'} - במעשה העגל "ונאוה" {שם} - במלאכת המשכן. בנקודות הטובות שאני מוצא בעצמי."
ואמנם, צריך לדעת, שטוב וראוי למצוא בכל אחד את הנקודה הטובה המיוחדת לו. אך כאן מלמד אותנו רבי נתן, שצריך גם כל אחד ואחד למצוא ולהכיר בנקודות הטובות של עצמו, כי גם זו מלאכת המשכן. כל אחד הוא כמשכן לשכינה, השרויה בתוכו.

נשים יקרות!
כן, נשים יקרות! ראוי לכל אישה להכיר בעצמה את הנקודות הטובות שבה. כי יפה וראוי להשכין את השכינה במקום טוב. ואיך נעשה את עצמנו ראויים להשכין השכינה בתוכנו? על ידי שנמצא בעצמנו נקודות טובות. חשוב שכל אחת תדע מה הן מעלותיה. כי כאשר נדע, נכיר ונוקיר את מעלותינו, זה יתן לנו הכח והחשק להתקדם עוד ועוד.
"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" {שמות כ"ה, ח'}. "זה בחינת המשכן שהקים משה במדבר. כי עיקר התיקון הוא בבתי המקדש, ששם עיקר המקום הקדוש המסוגל לזה, לגלות מלכותו לכל באי עולם... הכל יכול להכניס לתוך המקום הקדוש הזה, שהוא המשכן, שהוא בחינת בית המקדש, שהוא בחינת אוהל מועד. שלשם מתאספים כל ישראל ולשם מתכנסים כל הנקודות הטובות של כל קדושות ישראל, שחוטף כל אחד בכל יום ובכל עת. עד שעל ידי זה, יש כח לכל אחד להישאר על עמדו בקדושת ישראל, להתחזק בכל פעם."
אומר רבי נתן, שלכל אחד יש כח, באשר הוא, להתחזק בעבודת ה'. את הכח הזה קיבלנו כבר מזמן הקמת המשכן. כי למשכן היה כח לספוג לתוכו את כל המעשים הטובים והנקודות הטובות של עם ישראל. ואפילו מי שעשה טוב וחלילה היתה לו נפילה לאחר מכן, אין מה לדאוג, כי הטוב שלו נספג, חי וקיים בתוך המשכן. 'מה שחטף טוב מקודם, כבר הוא נכנס ונגנז במקום קדוש ונורא מאד, במשכן ובית המקדש... שהוא אוצר בית ה', ששם אין שולטין ידי זרים'. כל מעשה טוב וכל התקדמות בעבודת ה', הכל עולה לה'. ובכח זה תמיד אפשר להתחיל מחדש. אפילו אם אדם מגיע עד דכדוכה של נפש, יכול לשוב לה' ואין שום יאוש כלל.

בתי כנסיות ובתי מדרשות
כיום שעדיין, לצערנו, אין לנו בית מקדש ואנו מצויים בגלות, החיות שלנו והקיום שלנו הוא על ידי בתי הכנסיות ובתי המדרשות, שבהם יש את קדושת המקדש והמשכן. משה רבנו ידע, שעתידים בתי המקדש להחרב, בגלל עוונותינו ושעם ישראל עתיד לנדוד ממקום למקום ומארץ לארץ, לכן הקדים רפואה למכה ועשה תיקון לדורות, על ידי שהקים את המשכן במדבר. שאפילו אם אין לנו בית מקדש, יהיה לנו הכח, להמשיך את קדושת בית המקדש, בכל מקום שעם ישראל נמצא, על ידי הקמת בתי כנסיות ובתי מדרשות, בכל מקום ששם מתכנסים ללמוד תורה ולהתפלל.
"עיקר הכח לזה, הוא על ידי בחינת משה, שהוא בחינת צדיקי אמת. שצריכים לבוא אליהם ולהתקשר לקיבוץ שלהם בבתי המדרשות. כי הם, בגודל כוחם, תמיד עוסקים לבנות המשכן. ושם יכול כל אחד לגנוז כל נקודה טובה שלו, להכניסה לתוך השותפות הקדוש של הקיבוץ הקדוש."
יהי רצון שנזכה להיות מקורבים לצדיקי האמת, שיש בכוחם לאסוף ולשמור כל נקודה טובה שיש בכל אחד. אמן.