"ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו... האלקים ויאכלו וישתו" {שמות כ"ד, י"א}
"ואל אצילי בני ישראל": "לפעמים יכול לבעור ביותר חוץ מהמידה לה' יתברך, על ידי אכילה ושתיה שזהו בחינת 'ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו', מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד ה'. כמו שפירש רש"י שם. כי 'ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו', שהסתכלו בו בלב גם מתוך אכילה ושתיה ונתלהבו לה' יתברך חוץ מהמידה והסתכלו והציצו חוץ מהגבול בזה שאין להם רשות, שזהו פגם נדב ואביהו, בחינת שתויי יין נכנסו למקדש, שהפגם שלהם היה שנתלהבו חוץ מהשיעור, כמו שכתוב 'בקרבתם לפני ה' וימותו' {ויקרא ט"ז, א'} וזהו 'פן תאכל ושבעת... ורם לבבך ושכחת את אלקיך' {דברים ח', י"ד}". {לקוטי הלכות, משפטים}
ועל אותו ענין נאמר "וניגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו" {שמות כ"ד, ב'}. לפני מתן תורה, נאסר על עם ישראל להתקרב אל הקודש. הזקנים, נדב ואביהו הותר להם להיות קרובים יותר משאר העם. אך בכל זאת הם חטאו והביטו בשכינה, בשעה שזה נאסר עליהם. ואמנם, הם לא נענשו מיד, כדי לא לערב צער בעת שמחת מתן תורה. אלא נדב ואביהו נענשו ביום חנוכת המשכן והזקנים נענשו כאשר עם ישראל התאוננו, כמו שכתוב: "ותבער בהם אש ה' ותאכל בקצה המחנה" {במדבר י"א, א'} - בקציני המחנה הם הזקנים. {על-פי רש"י}.
לבעור לה' יתר על המידה
כאשר בוערים לה' יותר מגדר הרגיל, אפשר להיכשל ולהתרחק מה'. בחינת "ורם לבבך ושכחת את אלקיך". אומר רבי נתן, שרוב בני אדם נכשלים בזה, שלא מתקרבים לה' ולא חוזרים בתשובה, מריבוי תבערת הלב לה' יתברך, שבוער חוץ מהמידה. לכאורה, מה רע שהלב בוער לה'? אלא שכאשר נשאל אדם, אם חפץ הוא לשוב בתשובה, יאמר, בודאי שרוצה אני לשוב בתשובה. ואם נשאל: אתה רוצה לעשות איזו מצוה כדי להתקרב לה', או לקבל עליך איזה קבלה טובה? בודאי שיענה בפה מלא ויאמר: רוצה אני מאוד. אז מה מעכב אותו באמת להתקרב לה'? אלא שחושב בליבו: נו, מה תועיל לי התקרבות לה' או קבלה טובה? הרי אני רחוק מה' מאוד ומלא חטאים עד ששום דבר לא יועיל לי. וכשחושב כך, אזי אינו עושה כלום. זאת אומרת, שתבערת הלב שלו לה' מרחיקה אותו ולא מקרבת והוא אומר בליבו: מה אני ומה חיי, בודאי שאין ה' רוצה בתשובתי.

אל תהיה צדיק הרבה ואל תרשע הרבה
ובכך דומה לנדב ואביהו, שחשבו שהם מתקדשים וה' שמח בהם. ולא היא, אלא שנענשו בעבור זאת, כי אדם הוא אדם ואינו יכול להיות פרוש מהעולם ולהסתגף, כי זה לא רצון ה'. אלא ה' רוצה שבתוך הגוף הגשמי, גם כאשר יש לנו תאוות שונות ומשונות, לא נרפה ונשאף להתקרב לה' בכל דרך.
כמו שאמר שלמה המלך: "אל תהיה צדיק הרבה... אל תרשע הרבה" {קהלת ז', ט"ז-י"ז}. כי צדקות מרובה מביאה חלילה לרשעות. מפני שכל דבר טוב שנעשה: מצוה מועטה, חסד קטן, מעשה טוב, תפילה אחת, פרוטה אחת לצדקה, הכל זה רווח שאין בו שום הפסד, כי אין הקב"ה מקפח שכר כל בריה. וכל מה שעושים בשביל ה' יתברך, דבר גדול ודבר קטן, לא יאבד לעד. בקיצור, כל מי שחס על עצמו, ידע שכל דבר טוב שהוא עושה מקרב אותו לה'! ואין יאוש בעולם כלל!

מסירות נפש
מובא במפרשים, למה לכאורה לא הורשו הזקנים להתקרב אל הקודש במעמד הר סיני, הרי הם בכל אופן היו מנכבדי העם? אלא מסבירים כך: שבמצרים ביקש משה מהזקנים, שיגשו עמו אל פרעה, אך הם סירבו ולא רצו לבוא עמו. ואז משה ואהרון הלכו לבדם אל פרעה. לכן, מאחר שבעת המצוקה, כשנדרש מהם מאמץ, לא שיתפו הזקנים פעולה, אחר כך, בזמן הגדול, בעת מתן תורה, נשארו מאחור ולא זכו להתגלות ה' בשלימות. רק משה, שמסר נפשו, זכה לראות עין בעין פני שכינה.
ואמנם, כך יהיה לעתיד לבוא, לפום צערא אגרא, כשיבוא המשיח, יהיה אור גדול ועצום. אך כל אחד יזכה לאור כפי השתדלותו ומסירות נפשו בימים של טרום הגאולה. מי שמוסר נפשו עבור עם ישראל ועושה כל מה שיכול לקרוב הגאולה, לשם שמים בלבד, בלי פניות של נוחיות, כסף וכבוד, אזי הוא יהיה בין הזוכים לאור הגדול והעצום בבוא הגאולה!

מהי תפילה אמיתית?
וכך היה אומר המגיד מקוזניץ: אם עשרה אנשים מתאספים יחד להתפלל, וכל אחד מתפלל על צרכי עצמו: זה על הפרנסה וזה על הבריאות והאחר על בנים, אפילו שהם מנין ונמצאים תחת קורת גג אחת, הם נקראים מפוזרים, כי כל אחד פונה במחשבתו למה שהוא רוצה. מהי תפילה אמיתית? אומר המגיד מקוזניץ, שיהיו עשרה אנשים במקום אחד ויתפללו כולם כאחד על מלכות ה' שתתגלה בעולם, ותהיה תפילתם בבחינת "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" {זכריה י"ד, ט'}. תפילה כזו, שפועלת ומקרבת את הגאולה, היא תפילה אמיתית ובמהותה גם מאחדת את כולם.

הורים יקרים!
עלינו לדעת כלל חשוב, ש'לפום צערא אגרא', שככל שהצער והקושי גדולים, כך נקבל שכר יותר גדול. לכן, גם אם אנו מרגישים קושי בחינוך הילדים, בהתמודדות עם אתגרי התקופה, בפרט עם הילדים הבוגרים, שמראים סימני מרדנות. נדע, שאם לא נתייאש ונעשה כל שניתן לעשות, בתפילה, בעצה וכדומה, בסופו של דבר נקבל על כך שכר מאתו יתברך, גם אם לא נראה בברור את התוצאה המתבקשת.
בהצלחה.