"וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם" {שמות ו', ה'}
""מה שמאן משה רבנו הרבה בשליחותו, כששלחו ה' יתברך להוציא את ישראל ממצרים וטען כמה טענות: 'ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם' {שמות ג', י"ג}, ואחר כך 'והן לא יאמינו לי' {שמות ד', א'}, עד שלבסוף אמר 'שלח נא ביד תשלח' {שמות ד', י"ג}, כי ידע, שקשה מאוד להכניס את הדעת בישראל, כי עדיין לא קידשו את עצמם כראוי, כי ידוע, שישראל אז לא היו עדיין ראויים לגאולה." {לקוטי הלכות, וארא}
כששלח ה' יתברך את משה רבנו להוציא את עם ישראל ממצרים, סירב משה, כביכול, לעשות את שליחותו, כי ראה שעם ישראל עדיין לא קידשו את עצמם כראוי, לכן עדיין אינם ראויים להיגאל. כמו שכתוב ביחזקאל {יחזקאל ט"ז, ד'-ו'}: "ובמים לא רחצת למשעי... ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך..." – משה הרגיש בחוש, שאין לעם ישראל ישוב הדעת ואין להם פניות מחשבה, כדי לגאול אותם. לכן היה בטוח שהם לא יאמינו לו בכלל, שהוא שליח ה'.



הארת הדעת
אבל ה' יתברך, בכל זאת, שלח את משה להוציאם מארץ מצרים. כי היתה לה' חמלה עליהם, בזכות האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב. ה' יתברך ראה, שאם משה רבנו לא יאיר בהם הדעת, חלילה לא יזכו לגאולה. גם ראה, שאי אפשר להתמהמה יותר במצרים ולחכות, עד שבאמת יהיו ראויים לגאולה, כי היצר הרע מתגבר בכל יום. ואם תארך שהייתם במצרים, עלולים הם, חלילה, לשקוע בגלות ולהישאר במצרים. לכן חמל עליהם ה' יתברך ודילג על הקושי - שלא חיכה שהם יתעוררו מעצמם, להיטהר ולהתקדש, אלא הכניס בהם הדעת כביכול בכח, על ידי משה רבנו, אפילו שלא היו ראויים לכך מצד עצמם.
בהמשך הפרשה נאמר: "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" {שמות ו', ט'}. מכאן שבאמת, בגלל עבודת הפרך, לא היתה בהם שום פניות להקשיב למשה רבנו. בסופו של דבר התעוררו עם ישראל לשוב בתשובה, כי האירו בהם את הדעת, אבל, בכל אופן, נשארה להם הבחירה. עדיין היו להם נסיונות וקושיות על ה' ועל משה. כי, בכל אופן, עדיין לא התקדשו כראוי.

למה זכו עם ישראל להיגאל?
אם כן למה, בכל אופן, זכו עם ישראל להיגאל, למרות שלא היו ממש ראויים לכך? יש לכך שתי סיבות:
א.עמדה להם זכות אבות. ב. משום שהרבו לצעוק אל ה'.
כמו שכתוב: "וגם הקימותי את בריתי לתת להם את ארץ כנען" {שמות ו', ד'} - מקיים אני את ההבטחה שהבטחתי לאברהם, יצחק ויעקב "לתת להם את ארץ כנען" - זוהי זכות אבות.
וכמו שכתוב: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל" {שמות ו', ה'} - זוהי הזעקה אל ה'.

הצעקה פותחת את המוחין
"כי עיקר הולדת המוחין מתעלומתן היא על ידי הצעקה וכל זה צריך כל אדם לידע בכל זמן, שכל זה עובר גם עתה על כל אחד ואחד. ומשכיל על דבר טוב החפץ באמת לאמיתו, יבין מזה עצות והתחזקות להתקרב לנקודת האמת. וכשרואה שבאים על דעתו קושיות ובלבולים כמה וכמה, הוא צריך לצעוק לה' יתברך, כי על ידי הצעקה מולידין המוחין." {לקוטי הלכות, וארא}
על ריבוי הצעקות, שצעקו עם ישראל אל ה', מסביר רבי נתן, שעצם הצעקה פתחה להם את המוחין, שהיו סתומים בעת השיעבוד ונתנה להם פתח לשוב בתשובה. וכן, גם מורה לנו שתמיד, כשרואה אדם, שיש לו קשיים, כדאי וראוי לצעוק אל ה'. כי מלבד שהצעקה אל ה' היא כעין תפילה, יש בצעקה גם כח לפתוח לנו את המוחין ולהאיר לנו את הדעת. ועל ידי הצעקה יכולים להגיע להארה חדשה, לתובנות חדשות, שלא חשבנו עליהם, כשהרגשנו במצוקה.
לפני שעם ישראל צעקו אל ה', הם חיפשו כל מיני פתרונות, כדי לשפר את המצב, כמו לשפר את תנאי העבודה, כמו להעלות את השכר ואולי אפילו ביקשו להחליף את הנוגשים. אבל ברגע שצעקו, נפתח להם המוחין וקיבלו דעת נכונה, שמה שהם צריכים כאן ועכשיו זה גאולה! ושום עצה אחרת לא תועיל באמת.

נשים יקרות!
נשים יקרות, גם אנו, תפקידנו בעת הזו, להתפלל לצעוק ולבקש את הגאולה האמיתית והשלימה וללמד גם את בני ביתנו, שלא ישימו מבטחם באף אחד, מלבד הבורא יתברך. כי לזה ה' יתברך מחכה ומצפה, שנבטח רק בו ונצפה לישועתו, ואז ישלח הוא את משיח צדקנו וניגאל גאולת עולמים, אמן.
כך יהיו פני הדברים בביאת המשיח. עם ישראל יהיו טרודים ושקועים בעסקי חולין ובדאגות פרנסה, רפואה ועוד. אבל פתאום תהיה התעוררות בלב כולם. כולם יזרקו את עסקי החולין. לא יחפשו כל מיני פתרונות, לא יאמינו בכל מיני מנהיגים ולא יתלו תקוות בכל מיני חוקים, אלא יצפו לבוא השבת! לבוא הגאולה! שתבוא במהרה!